למה טעויות עסקיות הן לא בניהול אלא בזהות שממנה קיבלנו החלטות

כשיזמים ומנהלים מדברים על טעויות, הם כמעט תמיד מדברים על השקעה לא נכונה, שותפות שלא עבדה, צוות שלא הסתדר, קצב שגוי, מוצר שלא המריא.

אבל כשמקשיבים באמת לסיפורים שמאחורי הטעויות, מתגלה משהו אחר לגמרי.הטעות כמעט אף פעם לא הייתה טכנית.

היא הייתה זהותית.

לא חוסר ידע. לא חוסר כישרון. פער בין שלב העסק לבין מי שהאדם היה באותו רגע כדי לנהל אותו.

אותו עסק, אותה החלטה ותוצאה אחרת לגמרי.

מסיפורים של יזמים ומנכ"לים מצליחים. אנשים חכמים, מנוסים, שעשו דברים “נכונים” ובכל זאת נתקעו, נשחקו או נאלצו לשנות כיוון מתגלה תבנית ברורה:

המשותף לכולם: ההחלטות התקבלו ממקום שלא תאם את השלב הפנימי של המנהל.

אחת ההבנות החשובות שעולות מכל הסיפורים היא שטעויות הן לא סימן שמשהו “לא בסדר”.

הן סימן שמשהו מתפתח.

אבל רק אם עוצרים ללמוד מהן.

לא כדי להאשים. לא כדי להצדיק. אלא כדי לדייק את הזהות שממנה מקבלים החלטות בפעם הבאה.

אנחנו אוהבים להאמין שמספרים מגנים עלינו.שאם ננתח נכון, נמדוד נכון, נחשב נכון, נקבל החלטות טובות.

אבל, מספרים הם מצפן, לא הנהג.

אותם נתונים בדיוק יכולים להוביל להצלחה או לשחיקה, תלוי מי מסתכל עליהם, ומאיזה מקום.

כשמנהל פועל ממקום של הישרדות, הוא יפרש נתונים אחרת מאשר מנהל שפועל ממקום של בחירה.

וכאן מתחילה הטעות האמיתית.

כי ניהול מתחיל בזהות, לא באקסל!

במודל הליווי שלי, השלב הראשון הוא לא אסטרטגיה ולא כסף. הוא זהות ניהולית.

לפני ששואלים:

עוצרים ושואלים שלוש שאלות בסיסיות:

זו לא שאלה פילוסופית. זו שאלה תפעולית.

כי בלי זה, גם החלטה נכונה יכולה להפוך לטעות.

עסק שלא משרת את החיים שאנחנו רוצים לחיות, לא צריך עוד מאמץ, הוא צריך צורת ניהול אחרת.

כזו שמבינה:

בסופו של דבר, לא בונים עסק כדי להשיג יותר כסף, בונים אדם שמסוגל לנהל עסק רווחי לאורך זמן ומשם הכסף מגיע.